הרב מרדכי אליהו בביקור בחלוקת קמחא דפסחא

שני צעירים בשנות העשרים לחייהם מקבלים משימת ענק, לכלכל ארגון חסד שתומך במאות נזקקים. צוואתו של הרב דייטש המנוח היתה לדאוג דווקא לאותם נצרכים שאינם משתייכים לקבוצה חברתית תומכת ואין להם משענת חברתית. כל אותם בודדים, נדכאים, רעבים חסרי זהות, באו לקבל את מנתם החמה. כך נוסד “חסדי יוסף”, על שמו של הרב יוסף אליהו דייטש. “תבואו אלי בכל זמן שאתם צריכים”, הורה הרב מרדכי אליהו לשני האחים שעשו צעדים ראשונים בעולם של נתינה. “הבית שלי לרשותכם עשרים וארבע שעות ביממה. אל תרחמו עלי”. והרב, כידוע, לא היה איש של מילים חסרות כיסוי. “הוא היה אז נשיא בית הדין העליון, רב ראשי, ראש ישיבה”, מזכיר הרב משה דייטש, “אבל מה שבקשתי הוא עשה למען הארגון בנכונות מפליאה. הוא סייע בכל דרך שיכול היה והשיב לכל התלבטות. אני רגיש שהוא נתן לנו את כוח והעוז לצלוח את הקשיים ולעזור לאנשים. הבית שלי פתוח בשבילכם בכל זמן שאתם רוצים, כך הוא אמר לנו. אף אחד לא אמר לנון מילים כאלו. הוא היה לנו ממש כמו אבא. “אני זוכר ששבוע לא הגעתי אליו, וכשבאתי הוא שאל איפה הייתי. השבתי לרב שאיני רוצה להפריע בדברים שאינם חיוניים, אך הרב אמר לי כך: ‘מנוחת הנפש ושמחת החיים שלי היא כשאנחנו יושבים ביחד למען הכלל. אני לא רוצה שתוותר על זה’”. בשלב מסוים הציעו אנשים לרב כי יפתח הוא ארגון חסד משלו עבור כל אותם אלפים שמבקשים את עזרתו. אך הרב סרב. “חסדי יוסף הוא הארגון שלי”, כך היה אומר. פעם פנה הרב אל יו”ר הארגון ואמר: “השם של אבא שלך הוא יוסף, השם שלי – אליהו. אנחנו ביחד, זה הארגון שלנו”.